|
אודי וערן - מכתבים עם מוסר השכל.
קהילה יקרה,
אני רוצה לתת פה מכתב שהבאתי להוסטס לפני חצי שנה, המכתב הוא מבויים כפי שהבנתי, אך מעביר את המסר. אני בטוח שרובכם תתחברו אליו, ואני בטוח שזה ישנה אצלכם משהו, החיים פה באמת "לא משהו", אבל בוא נודה לה' שיש לנו בית, לחם לאכול ואנשים שאוהבים אותנו, בוא נודה שיש לנו רגל, ראש (כי לא לכולם יש). המכתב בסיומו מספר משהו ששינה לי אישית משהו, משהו בחיי האיישים ששונה, ואני שוב בטוח שזה ישנה לרובכם כא משהו. http://www.rar.co.il/files/eMule-1134880950.htm אני יודע שיהיו שתי סוגים של תגובות: - זה מבויים, אז זה לא שווה / אין לי כוח לקרוא את זה. - זה שינה אצלי משהו, תודה / מכתב מרגש, ארוך, אבל מרגש..אני בטוח שהוא ישנה אצלי משהו. 2 התגובות יתקבלו בברכה, רק שלפי דעתי, מומלץ לקרוא (גם אם זה מבויים, זה מעביר את המסר), שלכם, אלי. |
סיפור עצוב מאוד ,הספקתי להוריד כמה דמעות ,למדתי ממנו הרבה - בתקווה לזכור את מה שלמדתי ;-( .
|
טוב..
קראתי את כל הסיפור, ולא הפסקתי לבכות, כל מה שכתוב שם, אבל באמת, בישבילי זה לא מבוים, כי בחודש וחצי האחרונים ככה גם אני חי, וככה אני מרגיש אבל עכשיו אני מבין, שאבא שלי עדיין איתי, והוא יהיה איתי בכל מקום. תודה רבה לך שפירסמת את זה, זה עזר לי מאוד עכשיו :( |
ציטוט:
משתתפים בצערך אחינו.. :( קראתי את זה בפורום "מחנה האוהדים".. סיפור עצוב ..גם אם זה מבויים.. למדתי הרבה .. ואני מסתכל על החיים אחרת לגמרי .. |
קראתי אז וקראתי שוב עכשיו, והזלתי דימעות, סיפור עצוב עד מאוד :(
|
כן עצוב מאוד סיפור מרגש מאוד
ואני גם יגיד לכם שלסבא שלי יש גידול בראש ככה שאני לפעמים מזיל גם דמעות כואב הלב לישמוע כזה דבר |
סיפור מדהים,תריכים לפרסם אותו לעולם שלא רק אנחנו ניקרא אותו שכולם יקראו ויפנימו מהם החיים!.
|
אלי,תודה רבה על המכתב הזה...
הוא חדר לי עמוק ללב ועכשיו הבנתי מזה החיים,כמה חשוב לחיות אותם כמו שצריך. המכתב הזה שינה לי תחיים ואני לא אומר סתם. אז כל מי שפגעתי בו או משהו,אני מבקש סליחה ענקית מעומק ליבי. אחרי תקופה אורכה וקשה שלא דיברתי עם אחי,היום השלמתי איתו. מקווה שהמכתב הזה ישנה גם אותכם. למי שלא עובד: לחצו כאן |
תעלה למקום אחר, זה לא עובד.
|
מי שלא עובד לו : http://viper-t.net/l.html
סיפור עצוב... :[ אבל יש מה ללמודד ממנו, אני לא יודע אם יהיו היום כאלה חברים שנאמנים ואוהבים ככה. |
ואוו...מרגש מאוד.....
חטפתי בום לפנים שקראתי את זה.. |
אני שמח שהתגובות הם כאלו.
:) |
וואו! באמת סיפור מאוד מאוד מרגש, ועכשיו אני מבין שצריך להנות מהחיים!
ולא לבכות על כל דבר קטן שאין, צריך להנות ולעשות דברים! תודה רבה אלי! פשוט מדהים! |
אכן סיפור עצוב,קראתי אותו לפני חצי שנה שפירסמתה אותו.
פשוט עצוב.:( :( |
סיפור מאוד עצוב ומרגש.
אגב- זה נכתב ליפני כמה שנים על ידי פסיכולוג. |
ציטוט:
אבל הוא מעביר את המסר, וזה..מה שחשוב :rolleyes: |
קראתי את הסיפור
ועוד רגע אני בוכה איזה מרגש זה |
אני אומר לנעול...
|
מוכר, עצוב מאוד למרות שזה מבוים זה עדיין משנה אותך.
|
אךךךך איזה מכתב,מילה במילה קראתי...
פשוט מילים שנוגעות בלב..! |
נשמע עצוב , למרות שלא קראתי אפילו מילה .
למה אין לי בכלל כוח לזה זה ארוך בטירוף גלגלתי וגלגלתי וזה לא נגמר =\ חחח אולי מחר אני יתחיל . לילה טוב לכם . |
:qqb020: OMG... קראתי חצי מכתב ואני פה עם דמעות...
|
קראתי את הרוב,
מאד מסכן סיפור עצוב |
המכתב ארוך מאוד
כל פעם אני אומר שאני אקרא ואני לא קורא |
בהחלט! ללא ספק! - מכתב עצוב ,אלי פרסם את זה כאן לפני כמה ימים..
|
ציטוט:
החיים יקרים מדי בשביל לבזבז אותם או לוותר עליהם .. |
ציטוט:
|
ציטוט:
מצטער נערך . |
ציטוט:
בהוסטס הישן היה את זה (לפני כשנה + -) קראתי את שני המכתבים, גם עכשיו וגם פעם. אני עכשיו מוצף דמעות מבפנים אבל משתדל שלא להוציא את זה החוצה. למרות שהמכתב מבויים, אני מאחל שלאף אחד זה לא יקרה. לי קרה משהו עם סבא שלי הוא היה בבית חולים, חולה, ונסענו לבקר אותו. אני לא רציתי ללכת כי אמרתי "עדיף ללכת מחר ביום לא היום בלילה...". אחותי אמרה לי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאראה אותו, ואם לא אלך יכול להיות מצב שלא אראה אותו יותר. אני לא חשבתי ככה והמשכתי להתווכח עד שבסוף הלכתי בלת בררה. זה קרה ביום חמישי, ביום שישי אמא שלי דיברה עם רופא פרטי שעושה מעקפים כדי שביום שבת נוכל ללכת עם סבא שלי. ביום שישי ב10 בלילה, התקשרו מבית החולים ואמרו לאמא שלי לבוא מהר. אמא לא חזרה לפני 12 וחצי, בשעה שהייתי כבר במיטה. בבוקר כשקמתי שמעתי קול בכי מלמטה, בתוכי ידעתי שסבא נפטר, אבל לא רציתי לומר זאת. כשירדתי לשתות את התה אמא שלי סיפרה לי שסבא נפטר, באותו יום לא אכלתי, לא שתיתי ולא קמתי ממטתי. כשהוא נפטר הבנתי שהייתי צריך יותר להתיחס אליו,יותר להיות איתו. הוא גר 2 דק' הליכה ממני ובקושי הייתי איתו וכעסתי על עצמי כ"כ. עכשיו כשאני כותב את תגובה זו כל פני מלאות דמעות, מקווה שלא תתארו לעצמכם איך זה. בצער וביגון רב נכתבה תגובה זאת ע"י, ליאור גיטה. |
ציטוט:
|
ציטוט:
ולדעתי היה את שני המכתבים לפני כמה אשכולות..:rolleyes: |
הנושאים אוחדו :)
|
תאמת? אני לא חושב שאיי פעם אני אשתנה ואני מאמין שמטעויות של עצמך לומדים,
אבל בטוח זהו מכתב מרגש בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא מבויים - שזה לא ממש עקרוני. בתור בנאדם שהיה במספר הלוויות של קרובי משפחה, אני יודע להעריך את הנאמר ב"מכתב" זה. אך זה לא חידש כלום חוץ מהעלאת זכרונות. משתתף בצערם של משתמשי הפורום אשר חוו אסונות |
מכיר את הסיפור,
סיפור מאוד מצער. דרך אגב, יש המשך נוסף ששמעתי למכתב של ערן. |
ציטוט:
|
ציטוט:
יחזקאל פרישמן הכניס לערן סוכריה בכיס מתי שהוא הלך ממנו. ערן הולך לחוף הים ונזכר שיחזקאל פרישמן הכניס לו סוכריה בכיס והיה בא לו משהו מתוק, הוא הוציא את הסוכריה ומברך: "ברוך אתה ה'.... שהכל נהיה בדברו". אחרי שהוא ברך על הסוכריה הוא נזכר ואומר לעצמו שה' מחליט כל דבר, הכל נהיה בדברו של הקב"ה והוא מחליט הכל. ערן הבין את זה והמשיך בחיים הרגילים. שלחתי לך עותק להודעה פרטית. |
ציטוט:
|
| כל הזמנים הם GMT +2. הזמן כעת הוא 18:35. |
מופעל באמצעות VBulletin גרסה 3.8.6
כל הזכויות שמורות ©
כל הזכויות שמורות לסולל יבוא ורשתות (1997) בע"מ