צריך ייעוץ..
 

אוקיי, למי שלא מכיר אותי, אני מאור, בן 14 קרוב ל15, אני עולה לכיתה ט' השנה (כן כן קטן..)
הבעיה שלי היא כזאת, שהייתי בכיתה ו התגלה אצל אחותי גידול בגזע המוח, שנה לאחר מכן היא נפטרה.
התסמונת שהייתה לה שהגידול הגיע זה שפשוט היא הקיאה ולא הרגישה טוב ביום בהיר אחד.
אני רוצה מאוד ללכת לעשות בדיקות (צילומים וכו') כי מאז המקרה אני מאוד מפחד שיקרה לי דבר דומה, שפתאום ביום בהיר יתגלה אצלי המחלה.
השאלה שלי היא כזאת, ייתכן לעשות צילומים (רנטגן) במוח ללא כל בעיה? אם לא, בדיקות דם? משהו שמוכיח לי שאין לי כלום.
והשאלה השנייה, איך לבקש את זה מההורים, אני פתוח עם ההורים שלי וכל דבר קטן אין לי בעיה לפנות אליהם אבל זה לא איזה גיל הבגרות או עוד איזה פצעון שאני רוצה להעלים..
זה אשכרה להחזיר אותם בשנים אחורה.
אשמח לתגובות מאוד לא ציניות, בתודה מאור.

אתה ילד גדול, גש לרופא שלך בקופ"ח ובקש ממנו עצה ואו הפניה.
אתה לא חייב לערב אותם.

אין דבר כזה לא לערב אותם, על דבר כזה אפשר לא לערב הורים?
וזה אפשרי לעשות את הבדיקות הנ"ל בלי בדיקות וכל החרטא הזה?

אני מאמין שאתה סתם פראנואיד ולדעתי גם הרופא בקופ"ח יגיד לך את זה.
וכל עוד לא מצאו משהו חו"ח, אני לא רואה צורך להעיר את הנושא הכאוב אצל ההורים.
אני בטוח שגם כך לא קל להם.

בנימה זו, אאחל לך רק בריאות ואושר.

אני לא פראנואיד, אני מפחד אני ראיתי דברים בעיניים שלי, איזה סבל זה.
ויודע מה? אם הרופא בקופ"ח יגיד לי את זה אני יעיף לו כאפה ישר מסיבה פשוטה אין לו זכות
להגיד לי שאני פראנואיד מסיבה פשוטה ששוב, אני מפחד!
קל לך לדבר בגלל שאתה לא עברת את זה ולא ראית את הסבל בעיניים (אם אני טועה תקן אותי).
לא קל להם, אבל כשלא קל לי אני אמור לשבת ולשתוק? אני לא רוצה להיות מפונק אבל התפקיד של
הורים חוץ מלפנק זה גם לדאוג לילד ולגרום לו שיהיה לו הכי טוב שבעולם.

תודה רבה על הייעוץ.

קודם כל מצויין שאתה רוצה להיבדק, זה תמיד יכול להיות טוב יותר להיות מודע לעצמך. לדעתי תלך לרופא שלך ותישאל אותו. בשביל התייעצות אתה לא צריך הורים, תגיד להם שאתה הולך לחבר אם הם שואלים - עדיף. אם הרופא יגיד לך שכדאי, אז כדאי גם לערב את ההורים.. בסופו של דבר אין לי מושג מה עברתם ואני לא עברתי דבר כזה בחיים שלי אז אני לא יודע בכלל איך ההרגשה הזו, אבל אם צריך להיבדק אז צריך.. במקום להישאר ולהיפגע מהעבר עדיף לדאוג שהעתיד יהיה יותר טוב. ככה או ככה מה שתחליט בחירתך האישית - בהצלחה ובעזרת ה' הבדיקות יחזרו חיוביות..

אני לא מתכוון להסתיר מההורים שלי שאני הולך לבדיקות ובמיוחד לא לשקר להם שאני הולך לחבר.
נחמד מאוד שאתה לא אומר שטויות ומבין שאי אפשר לדעת כלום עד שלא עוברים, המון מדברים שטויות
וחושבים שהם עוזרים.
כמו שאמרתי אני לא מתכוון להסתיר מההורים שלי על הבדיקות אבל במקומי, תנסו לחשוב על כל מה שעברתי
(בתי חולים, המון שינויים בחיים, מוות של אדם יקר מאוד) מה הייתם עושים במקומי?
בבקשה זה מאור חשוב לי

אתה מדבר עם אדם שאיבד כ80 אחוז ממשפחתו ממחלת הסרטן.
עם אדם שיודע על עצמו שהוא נושא גנים דפוקים שמי שנושא אותם סיכוייו לחלות בסרטן גבוהים.
עם אחד שמחכה שבתו תגיע לגיל מסויים כדי להודיע לה שהיא צריכה גם כן לעבור בדיקה כדי לראות אם היא ירשה את הגנים האלו ממני או לא.

אין בעד מה.

וואו, אני ממש מצטער אם נגעתי לך בנקודה רגישה.
סבתא רבה שלי גם חלתה במחלת סרטן, מי יודע אולי זה עבר לאחותי
דרך סבתי? אולי אחותי בעצם רק ירשה את המחלה הזאת? למה שגם אני לא
יעבור איזושהי בדיקה כדיי לראות אם ירשתי את הגנים האלו?

שוב סליחה אם נגעתי בנקודה רגישה.
ד"א אתה לוקה באיזושהי מחלה? כי לפי מה שהבנתי בשורה הנ"ל:
הדגשתי את המילה..

מחלה ארורה.

אני יודע שאני נושא את הגנים, ביינתים אני בריא, ביינתים...

מאחל לך שהבנתיים יהיה עוד המון המון זמן.
מה בקשר לשאלה שלי?

אז כמו שהצעתי מהתחלה, גש לרופא המשפחה שלך ותתייעץ איתו.
אני לא רופא, אני לא יכול לתת לך הפניות.
הצעתי כהתחלה לא לערב את ההורים, אתה לא חייב לקבל את ההצעה.
אם אתה מרגיש שאתה חייב לערב אותם... תערב.

תודה רבה אריה.
אשמח לעוד הצעות במיוחד למי שחווה משהו דומה.

האמת שאנחנו משפחה דיי פתוחה אצלינו
שאבא שלי נפטר מסרטן אז כולנו עוברים עכשיו את הבדיקה שמכניסים צינור דרך הישבן
לבדוק אם יש גורים כאלו של הסרטן
כולנו מהתחלה היינו מעל 18 (חוץ ממני) ככה שכולם עברו את זה ביחד
וגם אמא שלי עושה את זה למרות שאין לה קשר דם עם אבא שלי
אנחנו מדברים על זה כאילו חופשי יש את הבקבוק הזה שצריך לשתות לפני הבדיקה שכולם מקיאים את הצורה כששותים אותו
זה נראה לי צריך לבוא מההורים שלך כאילו אנחנו על השנה הראשונה הלכנו כולם להבדק
וכבר 5 שנים וכל שנה אנחנו עוברים אותה

יכול להיות שבגלל שזאת אחותך זה הרבה הרבה יותר קשה בטח להורים שלך
אבל אני ממליץ לך להגיד להם, כאילו זה משהו שיכול להציל חיים אתה מבין
לא נראה לי שהם ייחשבו פעמיים הם ישר יסכימו

זה לא קשור להסכמה, בין אם הם יסכימו ובין אם לא, אם אני אחליט שכן אז אני כן יעשה את הבדיקה.
הקטע של השיתוף גם אנחנו משפחה דיי פתוחה ומדברים על הכל, אני בטוח שההורים שלי יעשו הכל בשביל
שיהיה לנו הכי טוב בעולם ואת כל הבדיקות שצריך, הבעיה היא שאני הפכתי לילד הכי בוגר שזה ממש קטן 14-15
ויש לי עוד שתי אחיות אחת בת 7 וחצי כרגע ואחת בת שנתיים, ההורים שלי לא רוצים להראות לנו שהם
ב"פניקה" וכו' ועכשיו להתחיל בדיקות, אני כמעט בטוח ב100% שזה הסיבה שהם לא כל כך יוזמים את הבדיקות הללו.

אתה עוד בבית ספר , אל תשכח שיש לך שם מסגרת מאוד תומכת , אני ממליץ לך לפנות ליועצת בבית הספר ( בכל בית ספר אמורה להיות אחת .. ) , היא בטוח תדע לעזור לך ולכוון אותך.

ביסודי הייתי הולך ליועצת בית הספר, לא עזר לי, אני מרגיש מאוד לא רגוע ללא בדיקות.

אני עדיין לא מבין את הסיפור, אם יש סיכוי קלוש אפילו, חס וחלילה, אתה צריך להיבדק. אם מפריע לך לערב את ההורים אז אל תערב אותם, תילך להיבדק לבד.. בעיקרון זה לא אמור לשנות לך איך הם מרגישים - אתה יודע שהם פגיעים וזה לא בגללך, אתה יודע שמה שאתה עושה זה טוב בשבילם.. בקיצור במקומך הייתי רץ לעשות את הבדיקות... בהצלחה

חבר'ה זה נושא מאד כבד להעביר בפורום כזה.

מאור - אני מציע לך ללכת לדבר עם רופא המשפחה - אין צורך לשקר להורים או להסתיר.
זכותך לעבור בדיקות כאלה בלי ידיעת ההורים.

רופא המשפחה יכול להפנות אותך, ואתה יכול להרגיש חופשי לדבר איתו על החששות שיש לך.

לדעתי חבל להעלות את נושא האובדן במשפחה לחינם. זכותך לדבר עם הרופא ולשאול לדעתו.

אריה: רק בריאות.

אוקיי קיבלתי את מבוקשי, אבקש לנעול את האשכול.