אודי וערן - מכתבים עם מוסר השכל.
 

קהילה יקרה,
אני רוצה לתת פה מכתב שהבאתי להוסטס לפני חצי שנה,
המכתב הוא מבויים כפי שהבנתי, אך מעביר את המסר.

אני בטוח שרובכם תתחברו אליו, ואני בטוח שזה ישנה אצלכם משהו,
החיים פה באמת "לא משהו", אבל בוא נודה לה' שיש לנו בית, לחם לאכול ואנשים שאוהבים אותנו, בוא נודה שיש לנו רגל, ראש (כי לא לכולם יש).
המכתב בסיומו מספר משהו ששינה לי אישית משהו, משהו בחיי האיישים ששונה, ואני שוב בטוח שזה ישנה לרובכם כא משהו.

http://www.rar.co.il/files/eMule-1134880950.htm

אני יודע שיהיו שתי סוגים של תגובות:
- זה מבויים, אז זה לא שווה / אין לי כוח לקרוא את זה.
- זה שינה אצלי משהו, תודה / מכתב מרגש, ארוך, אבל מרגש..אני בטוח שהוא ישנה אצלי משהו.

2 התגובות יתקבלו בברכה,
רק שלפי דעתי, מומלץ לקרוא (גם אם זה מבויים, זה מעביר את המסר),
שלכם,
אלי.

סיפור עצוב מאוד ,הספקתי להוריד כמה דמעות ,למדתי ממנו הרבה - בתקווה לזכור את מה שלמדתי ;-( .

טוב..
קראתי את כל הסיפור, ולא הפסקתי לבכות,
כל מה שכתוב שם, אבל באמת, בישבילי זה לא מבוים, כי בחודש וחצי האחרונים ככה גם אני חי, וככה אני מרגיש
אבל עכשיו אני מבין, שאבא שלי עדיין איתי, והוא יהיה איתי בכל מקום.

תודה רבה לך שפירסמת את זה, זה עזר לי מאוד עכשיו :(

משתתפים בצערך אחינו..
:(
קראתי את זה בפורום "מחנה האוהדים"..
סיפור עצוב ..גם אם זה מבויים..
למדתי הרבה ..
ואני מסתכל על החיים אחרת לגמרי ..

קראתי אז וקראתי שוב עכשיו, והזלתי דימעות, סיפור עצוב עד מאוד :(

כן עצוב מאוד סיפור מרגש מאוד
ואני גם יגיד לכם שלסבא שלי יש גידול בראש
ככה שאני לפעמים מזיל גם דמעות
כואב הלב לישמוע כזה דבר

סיפור מדהים,תריכים לפרסם אותו לעולם שלא רק אנחנו ניקרא אותו שכולם יקראו ויפנימו מהם החיים!.

אלי,תודה רבה על המכתב הזה...
הוא חדר לי עמוק ללב ועכשיו הבנתי מזה החיים,כמה חשוב לחיות אותם כמו שצריך.
המכתב הזה שינה לי תחיים ואני לא אומר סתם.
אז כל מי שפגעתי בו או משהו,אני מבקש סליחה ענקית מעומק ליבי.
אחרי תקופה אורכה וקשה שלא דיברתי עם אחי,היום השלמתי איתו.
מקווה שהמכתב הזה ישנה גם אותכם.

למי שלא עובד:

לחצו כאן

תעלה למקום אחר, זה לא עובד.

מי שלא עובד לו : http://viper-t.net/l.html

סיפור עצוב... :[
אבל יש מה ללמודד ממנו, אני לא יודע אם יהיו היום כאלה חברים שנאמנים ואוהבים ככה.