ציטוט:
נכתב במקור על ידי Light
לזכותו של טופז ייאמר, שהוא לא נח על זרי הדפנה וחיכה להצעות. הוא יזם. וניסה לחזור, וניסה.
חשב על רעיונות, הוציא לעצמו את המיץ לכתיבת הרעיונות האלו. הוא היה צריך את זה, את הקאמבק, כמו חמצן לנשימה. כי קהל,חברים, הוא כמו סם.
אז הוא הלך. לשירה, ולאבי, ולשאר אנשים. והם זרקו אותו מכל המדרגות.
והוא ראה איך צביקה, ואברי, וארז, כולם מצליחים הרבה יותר ממנו, שהוא , כמעט גידל אותם, למעשה.
וזה שיגע אותו. העובדה, שהוא יושב בבית, והם, להם יש את הסם הזה, הקהל , בשפע.
(1) אז הוא עשה מעשה. נקם את נקמתו.
וכן , הוא שילם על המעשה שלו , עוד הרבה הרבה לפני המשפט.
אני חושב, שהוא לא הרג את עצמו. שזה לא הוא עצמו שם את חוט החשמל של הקומקום סביב צווארו ותלה, זה לא היה הוא.
(2) זאת הייתה התקשורת.
בפעם המליון, הם הרגו מישהו. אותם אלו, שהפכו אותו לפושע, לא הסתכלו הצידה, או אחורה, ורק ראו בעיניהם הנבזות את כמות העיתונים (או הרייטינג) שימכרו מחר.
שהפכו אותו לבובה.
שביזו אותו.
שהרגו אותו.
|
(1) דודו טופז הזמין בריונים ששברו לאישה את הפנים מול הילד הקטן שלה. זאת השורה התחתונה (יותר נכון - אחת מהשורות התחתונות, כי הוא הזמין עוד מעשי פשע). לא היה רחוק מזה שהוא במעשיו יקח את החיים של אחרים.
לא, דודו טופז לא שילם על מעשיו.
(2) דודו טופז, כמי שנהנה מהתקשורת בתור סלבריטי, לא ציפה הרי שכשהוא מבצע מעשים כאלה פתאום יתייחסו אליו כאילו הוא אדם אנונימי.
דודו עשה מעשים נפשעים, מגעילים, מעוררי פלצות, וראויים לכל גינוי. נקודה. לא התקשורת הרגה אותו אלא ההיבריס, הגאווה, והמחשבה שהוא המציא את הטלוויזיה ואין עוד מלבדו, ואם לא לוקחים אותו לעבודה - סימן שמשהו לא בסדר "איתם", ושאפשר לפגוע בהם בדרכים לא חוקיות.