26-05-06, 19:00
|
# 1 |
|
משתמש - היכל התהילה
|
ובכך זה נגמר.
12 שנים, אדם דגול, סבל מה שאף אחד אחר לא יכל לסבול. הוא בהתחלה היה נכה, ורק אז, התחיל כל הגוף לכאוב, בתי חולים, מחלקות סגורות, סכסוכים בין בני המשפחה ועוד.
הוא השאיר מאחוריו, משפחה מפולגת, ולמרות כל המאמצים, האופטימיות, היתי צריך לראות אותו נקבר באדמה, כשמכסים אותו בחול. בהתחלה, לקח לי כמה שעות לעכל את הבשורה, שסבא שלי, נפטר, הלך לעולמו, בלי שידעתי בכלל על זה שהוא חולה, ובלי לדעת, שההזדמנות היחידה שלי להגיד לו כמה אני רוצה שננסה להכיר יותר טוב, למרות המרחק והסכסוך התנפצה. הוא מת מקריסת מערכות כלכלית, וההלוויה שלוותה ב250 אנשים כואבים, נגמרה בטראומה, לראות את הגוף שלו, בלי רוח חיים, בלי אופטימיות, ואז לסבול את כל האנשים שאמרו "יהיה בסדר", לשמוע כל כך הרבה דברים שמעולם לא ידעתי, וההתמוטטות שלי לבסוף, ברגע שהוא נקבר. זה היה קשה, לא הייתי היחיד שהתמוטטתי, אני רק יכול לספר, שזה היה מחזה מאוד מאוד קשה, לראות את סבא שלי, הולך בצורה כזאת, בלי להגיד לנו שלום, בלי להגיד מילה, לפחות... מילה אחת קטנה. (אני לא מחפש תגובות, אני הייתי חייב לפרוק את זה). |
|
| חברים פעילים הצופים באשכול זה: 1 (0 חברים ו- 1 אורחים) | |
| כלים לאשכול | |
| תצורת הצגה | |
|
|
תצורת אשכולות