ברור, מאוד קל למחות מעל פני האדמה 900 בני אדם, אבל קשה להודות בזה.
900 אנשים שהם בדיוק כמוני וכמוך, עם דעות שונות ומחשבות שונות. 900 אנשים שהיו להם משפחות וחברים.
נו בטח, אני רק רוצה מעט תשומת לב. אבל לא עבורי, עבור אותם 900 נפשות שנרצחו על ידי המדינה בה אנחנו חיים. 900 אנשים שנרצחו בטענה שקרית של הגנה, בעוד שהמטרה האמיתית של הטווח היא 100% פוליטית (בחירות כבר אמרתי?).
עד עכשיו לא היה כאן שום מנהיג שהיה מוכן להודות באמת ולהתחיל מהלך אמיתי לפתירת הבעיה. אם אולמרט וברק בטוחים שהם יכולים להרוג מיליון וחצי פלשטינים- הם טועים ובגדול. אנחנו אוכלים שקרים מתועבים מצד ההנהגה של ארצנו, שולחים את חיילינו למלחמה סתמית ובטוחים שה"ערבים" מרושעים ונתאבים. אבסורד.
ועוד משהו-
הכי קל להניף את הדגל הכחול בארץ ישראל.
הכי קל לצעוק "מוות לערבים" ברחובות תל-אביב.
הכי קל להגיד "אתה לא בשדרות" בזמן שאתה גולש ברשת ואוכל שלוש ארוחות ביום.
הכי קל להגיד "בעז"ה ננצח" ולהשמיט כמו כלום את חייהם של אותם חיילים שיעשו הכל בשביל עמם.
הכי קל לכתוב "עוכר ישראל" לכל אדם שדעתו שונה משלך.
הכי קל להתעלם מאותם 900 נרצחים ולטעון ש"הם התחילו".
הכי קל לדרוש אחדות מעם במצוקה.
הכי קל לשחות עם הזרם. הכי קשה להביט לאמת בעיניים, להבין שיש עוד אנשים על הפלנטה ושכולנו בני אדם.
הכי קשה לשחות נגד הזרם, ולהגיד את דעתך האמיתית.
ואתה יודע מה? הכי קשה בשבילי היה שהבנתי שאני לא יכול להיות גם ישראלי גאה, גם ציוני, וגם לטעון נגד רצח חפים מפשע. אז כנראה שמעכשיו אני רק "שמאלני שונא ישראל".
שמע,
זה יפה לבוא ולראות צד אחד.
אתה לא רואה את הצד שלנו.
וזה עצוב.
כי אם העיר שלך הייתה מופצצת כבר 8 שנים,
היית חושב אחרת.