אני יודע את הפירוש אבל הוא ארוך לכתיבה.
http://www.piyut.org.il/textual/193.html
הנה לך פירוש שמצאתי באתר על פיוטים:
אֵשֶׁת חַיִל – אשה חרוצה ויראת ה', כפי שמתוארים אנשי החיל: אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלוֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע (שמות יח, כא). האשה היחידה בתנ"ך שזכתה לכינוי זה היא רות המואביה: ...וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ (רות ג, יא). מִי יִמְצָא - אשרי האיש שמוצא לו אשת חיל כזו. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ – ערכה רב מפנינים. שָׁלָל – רכוש שהגיע ללא עמל. דָּרְשָׁה - חיפשה, ביקשה. וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ – פעלה בידיים זריזות. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר – הרחיקה כאניות מסחר להביא לחם. טֶרֶף – מזון. וְחֹק – קצובת מזון או תכנית עבודה. לְנַעֲרֹתֶיהָ – למשרתותיה. זָמְמָה – תכננה, חישבה לקנות. חָגְרָה בְעוֹז – חיזקה וזירזה עצמה. טָעֲמָה – הבינה בשכלה. סַחְרָהּ - נכסיה, רכושה או גם הליכותיה. יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר – הושיטה ידיה למלאכת הטוויה. כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי – הושיטה ידיה לתמיכה בעניים. לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג - לא חוששת מימות החורף. שָׁנִים – בגדי צמר משובח, בצבע אדום. מַרְבַדִּים - מצעים משובחים. שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ – בגדי אנשי מעלה. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ – בולט בעלה בישיבתו במשפט ובמועצה בין חשובי המקום. עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ – היא מצטיינת במידות העוז וההדר, שהן כאילו חלק מלבושה . וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן – אינה חוששת מן העתיד. צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ – מפקחת ורואה את המתרחש בביתה. וְלֶחֶם עַצְלוּת – שלא התאמצו בעבורו. קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ - בניה קמו לשבחה ולהללה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי - החן והיופי כשלעצמם הם הבל, אם אינם מלווים במידות טובות. אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - אשה היראה את ה' תזכה לשבח ולהלל על כך. תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ - סַפְּרו בשבחה. בַשְּׁעָרִים – בפומבי, בפרהסיה.
10-12-06, 21:06
עבור למצב קווי
